תנחומא בובר
ד"א בנימן זאב יטרף וגו'. מדבר בשאול, בבקר יאכל עד, ושאול לכד המלוכה על ישראל [וגו'] ויעש חיל ויך את עמלק (ש"א יד מז מח), ולערב יחלק שלל, וימת שאול ושלשת בניו (שם לא ו).
קוהלת רבה
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכֵּם יוֹתֵר, אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה יוֹתֵר מִבּוֹרַאֲךָ, מְדַבֵּר בְּשָׁאוּל, דִּכְתִיב (שמואל א טו, ה): וַיָּבֹא שָׁאוּל עַד עִיר עֲמָלֵק וגו', רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי בְּנָיָה אוֹמֵר הִתְחִיל מִדַּיֵּן הוּא כְּנֶגֶד בּוֹרְאוֹ, וְאָמַר כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֵךְ וְהִכִּיתָ אֶת עֲמָלֵק, אִם אֲנָשִׁים חָטְאוּ הַנָּשִׁים מֶה חָטְאוּ, וְהַטַּף מֶה חָטְאוּ, וְהַבָּקָר וְשׁוֹר וַחֲמוֹר מֶה חָטְאוּ. יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, יוֹתֵר מִבּוֹרַאֲךָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הִתְחִיל מִדַּיֵּן כְּנֶגֶד עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְאוֹמֵר, אָמַר הַכָּתוּב (דברים כא, ד): וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל, הוּא הוֹרֵג וְהִיא נֶעֱרֶפֶת, אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטְאָה, יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחְמָן בֵּמְקוֹם אַכְזָרִי, סוֹף שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחֲמָן, וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה אַכְזָרִי בִּמְקוֹם רַחְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב, יט): וְאֶת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב, וְלֹא תְהֵא נֹב כְּזַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. וְרַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנַּעֲשָׂה רַחְמָן בִּמְקוֹם אַכְזָרִי סוֹף שֶׁמִּדַּת הַדִּין פּוֹגַעַת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א לא, ו): וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו.
פרקי דרבי אליעזר
ר' יוחנן אומר, כל הנביאים נתנבאו בחייהם, ושמואל נתנבא בחייו ולאחר מותו, שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי לנפול בחרב ותהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שמי שם, ושמע שאול לעצתו ונפל בחרב הוא וכל בניו, שנ' וימת שאול ושלשת בניו, למה, שיהא חלקו עם שמואל הנביא לעתיד לבא, שנ' ומחר אתה ובניך עמי, מה הוא עמי, ר' יוחנן אומר עמי במחיצתי.